"קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ;
מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ" כך נפטיר בבית הכנסת בראש השנה שבפתח.
מירי וניר, מושיקו נועה עדי - קולכם נשמע.
אתם לא מבכים לבד, הבן שלכם, הוא בן שלנו,
פלגה שלמה, יחידה שלמה, אומה שלמה מאנה להינחם,
ואני מודיע לאויבים שלנו שאנחנו לא מתכוונים להינחם,
אל תבנו על זה, כי נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם.
ודווקא כיוון שנמאן להינחם, נלחם להמשיך את בן,
"מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ
וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב."
כשבן לחם בכפר עזה
זוועות ראו עינינו, נשמו ריאותינו ושמעו אוזנינו,
ושם בשדה הקרב, מנענו קולנו מבכי, ועינינו מדמעה,
אתה בן נלחמת על הקיום שלנו, נלחמת להשבת בנים לגבולם,
ואנו נלחם שיהיו שכר לפעולתך ותקווה לאחריתך.
בן, בחרתי בך מבין רבים וטובים להיות מפל"ג שחור. המבט החודר והבוטח שלך כמעט לא הותיר לי ברירה. בצירוף גלי הערכה אליך שקיבלתי מכל כיוון, קיבלתי את ההחלטה. מההחלטות הקלות בחיי.. היה ברור שאתה האדם הנכון למשימה
הנכונה.
מהר מאוד הרגשתי שבמקומות שבהם אני מבין שהולך להיות מורכב – אני צריך אותך שם. תו תקן בן.
בן בן -לנצח אתגעגע לחיוך שלך, לברק בעיניים, לתחושת השליחות שאיתה חיית, להתלהבות מכל מבצע, לתחבולות, למחשבה המקורית– אתגעגע לעוז, אתגעגע לענווה.
אתה גיבור ישראל!
אני מרשה לעצמי להודות לך בשם כל עם ישראל
תודה שרצת קדימה
תודה שהצלת
תודה שבזכותך אנחנו כאן
אני מבטיח לך שלעד נחבק את אבא ואמא
לעד נחבק את מושיקו ונעה
לעד נחבק את עדי
תמיד אמרנו שלוחמים זה לכל החיים! לוחמים זה לכל החיים!
בן בן, בנימין
שמור עלינו
שמור על חיילנו
אני בטוח שאתם ביחד שם למעלה, צוות דובדבנים, גיבורים - אתם עומדים במקום שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתכם.
אוהבים כולנו ומתגעגעים מאוד.
